החלטה בתיק ע"מ 1958/09

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו שתי עבירות של ביצוע שירות, בכך שבשנת 2004 סייע לתעמולת הבחירות של ארגון החמא"ס ובכך שבשנת 2006 כתב סיסמאות למען ארגון זה. כן מואשם המשיב בחברות ופעילות בארגון החמא"ס, כאשר על פי הנטען בכתב האישום, היה חבר באוסרת חמא"ס בין השנים 2004-2007 ובהמשך הצטרף שבאב אלמסג'ד, ארגון השייך אף הוא לחמא"ס. בארגון זה היה חבר עד למעצרו.

בקשת התביעה למעצר עד לתום ההליכים נדחתה על ידי בימ"ש קמא, אשר סבר כי פעילותו המופסקת של המשיב, כעולה מן הראיות, לצד עברו הנקי, מאפשרים את שחרורו בתנאים מגבילים. כן נימק בית המשפט את החלטתו לשחרר את המשיב בשחרור מעורב אחר בפרשה, עד התביעה מס' 4, לו יוחסו עבירות חמורות יותר. על כך הוסיף ביהמ"ש, כי חל שיהוי ניכר בפתיחת החקירה בשים לב למועד ביצוע העבירה.

התביעה הצבאית אינה משלימה עם ההחלטה האמורה. לטעמה, נעלמה מעיני ביהמ"ש העובדה כי המשיב השתתף בפעילות גם בשנת 2008, דבר המלמד על המשך חברותו ואף על מסוכנותו העכשווית.

מאידך גיסא, טוען הסנגור כי החלטת בימ"ש קמא מבוססת כדבעי לנוכח הפסקת הפעילות, עברו הנקי של המשיב, שחרור שותפו והשיהוי שחל בפתיחת החקירה. הסנגור אף טען כי לא רק הפעילות הופסקה אלא אף החברות עצמה.

התשתית הראייתית בתיק זה ברורה למדיי. המשיב מסר אמרות מפורטות ואף מצויים בתיק החקירה זיכרונות דברים מחקירתו בשירות הביטחון הכללי. על פי ראיות אלה, עולה השתייכותו של המשיב לארגון החמא"ס. ראשית, לשאלה לאיזה ארגון משתייך השיב המשיב בלשון הווה "אני שייך לחמא"ס". שנית, המשיב מציין אמנם כי הפסיק את פעילותו במסגרת אוסרה של הארגון בשנת 2007, כתוצאה מפעילות הראשות הפלשתינית נגד ארגון זה. יחד עם זאת, באמרתו האחרונה (16.03.09) מוסר המשיב כי היה חבר בארגון שבאב אלמסג'ד השייך לחמא"ס ואף ביצע פעילות במסגרת זו, כאשר כשנה לפני מעצרו ארגן תהלוכה נגד פעילות צה"ל בעזה.

לנוכח ראיות אלה, להן קיים חיזוק בדמות אמרותיהם של העדים הנוספים בתיק, מתבקשת מסקנה אחת, והיא כי גם אם פעילות המשיב פחתה בשנה האחרונה, השתייכותו לארגון החמא"ס לא הופסקה, וגם כיום, משתייך המשיב לארגון זה. יש לזכור כי המשיב קשר את עצמו עם ארגון החמא"ס החל משנת 2004, הוא ביצע פעולות מגוונות במסגרות שונות של הארגון, וכאמור, רואה עצמו גם כיום כמשתייך לארגון זה. בנסיבות אלה, יש לקבוע כי לא רק שקיימת תשתית ראייתית לעבירות המיוחסות למשיב, אלא אף מתקיימת עילת מסוכנות ברורה. בעניין זה, אין מנוס, על כן, מדחיית קביעותיו של בימ"ש קמא.

אך גם אם הגענו למסקנה האמורה, נדרשים אנו לבחון את שני מרכיביה הנוספים של החלטת בימ"ש קמא, אשר גם להם עשויה להיות השפעה מכרעת על שאלת המעצר.

ביהמ"ש סבר כי שחרורו של עד התביעה מס' 4 מצדיק גם הוא את שחרור המשיב. אלא שבשונה מעניינו של המשיב דנן, נומקה החלטת השחרור בעניין העד בשינוי משמעותי שחל בחייו, כאשר עם סיום פעילותו באוסרה בשנת 2007, נמנע לחלוטין מפעילות אסורה נוספת ואף החל עובד בישראל בהתאם לאישור שניתן לו לכך. כאמור, עניינו של המשיב שונה, שכן, הוא היה מעורב בפעילות עדכנית יותר במסגרת נוספת, בעוד חברותו נמשכת עד למעצרו.

בחנתי את טענת השיהוי שאף היא שימשה בסיס להחלטת ביהמ"ש ולא אוכל לקבוע כי יש בה כדי להטות את הכף לצד השחרור. אכן, מצויות בתיק החקירה ראיות מספר שנאספו בשנת 2007, אך ראיות אלה מתייחסות לפן אחד ומצומצם של פעילות המשיב. כאמור, כלל מעשיו של המשיב מצביעים באופן ברור על מסוכנותו. בנסיבות אלה, איני סבור כי בכוחו של השיהוי שחל במעצרו של המשיב כדי לגרוע מקיום עילת מעצר כאמור.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את ערר התביעה ולהורות על מעצרו של המשיב וכך אני מורה.

ניתנה היום, 21 באפריל 2009, כ"ז בניסן התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

המשנה לנשיא התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: